פסק-דין בתיק ב"ל 5937-09

1.         בפנינו תביעתו של מר אחמד ראמי (להלן- התובע ) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) להכרה בפגיעה בגבו כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה.

תמצית טענות התובע:

2.         התובע יליד שנת 1977  עבד במפעל ISM - כספות זיווד בע"מ (להלן- המפעל) מתאריך 18.12.01 ועד לתאריך 26.1.09, במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, 9.5 שעות ליום וסה"כ 48 שעות בשבוע. בנוסף בתקופות של לחץ עבד התובע שעות נוספות.

3.         עיקר עבודת התובע היתה בביצוק וצביעת בטון לכספות ובכלל זה הרמת כספות במשקלים כבדים מידי יום בתדירות גבוהה מאוד כאשר משקל כל כספת נע בין 20 ל 30 ק"ג,כמו כן עבד התובע על מכונת כיפוף הדורשת עמידה על הרגליים בכל שעות היממה.

4.         בכל תקופת עבודתו נשא התובע משקלים כבדים ובכלל זה הרים כספות כבדות מידי יום ובתדירות גבוהה כפעילות נשנית וחוזרת.עם השנים ועקב המאמץ הפיזי הממושך בתנוחות של כיפוף ו/או יישור גב אשר נדרש מהתובע מידי יום,  החל לחוש כאבים עזים בגבו,חוסר יציבות בהליכה שהתפשטה לרגליו ובעיקר רגל שמאל.

5.          בעקבות הכאבים העזים נבדק התובע ע"י מומחים שונים וכן בוצעו בדיקות רבות ומקיפות בסופן אובחנה בליטת דיסק חדה בגבו, והומלץ על נטילת תרופות לשיכוך כאבים וכן מעקב רפואי.

6.         בליטת הדיסק גרמה לתובע נזקים וכאבים עזים אשר שיתקו אותו לחלוטין והשפיעו על תפקודו בעבודה ומנעו המשך עבודתו במפעל.

תמצית טענות הנתבע:

7.         ככל שתתקבל טענת התובע כי עסק בעבודה הכרוכה במאמץ פיזי, לא מתקיימת התשתית הנדרשת להוכחת פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. התובע לא נפגע פגיעות זעירות חוזרות ונשנות בגבו, כנדרש להוכחת פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה.

העדויות:

8.         בתיק זה העידו מטעם התובע התובע בעצמו ומר דאהר זאהר - מנהל יצור במפעל בו הועסק התובע (להלן- מר דאהר),  מטעם הנתבע לא הובאו עדים;

דיון והכרעה:

9.         עילת המיקרוטראומה, הינה יציר פסיקת בית הדין לעבודה, אשר תמציתה מובאת בספרו של ד"ר שאול קובובי: רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה (מהדורה ראשונה תשנ"ד) בע'  50 - 49 כדלקמן: " היסוד הראשוני להיות  התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות  שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו,  זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר של הנפגע.  המאמצים צריכים להיות "זהים במהותם", ועליהם לפעול "זה אחר זה פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק רבתי..... דוגמת אין ספור של טיפות מים הנופלות על סלע עד שהן מנקבות אותו". (דב"ע מו 64/0 מיכאל - המוסד לביטוח לאומי לקט 53.58 דב"ע מח  77/0 מזרחי המוסד לבטוח לאומי פד"ע יט 538).

עוד נקבע בענין זה כדלקמן:

בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה בין "רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן" (זמן העבודה)..... לבין התפתחות  רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה... לשון  אחר - לשון הדימוי -  יש להוכיח שהנזק התווה בגוף על דרך טפטוף מים על סלע עד להיווצרות נקב,  ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון  יראו כתוצאה של מיקרוטראומה - תאונה; את השני - יראו  כתוצאה של הליך תחלואי - לא תאונה. (דב"ע מו 0 - 17 עמיצור אליעזר - המוסד לבטוח לאומי פד"ע י"ח, 100 ).

10.       אשר ליישום תורת המיקרוטראומה במקרים של מחלות גב קבעה ההלכה הפסיקה  בעב"ל 338/96   המוסד לבטוח לאומי  - יוסף עובדיה פד"ע ט"ו 213, 2000) כדלקמן:

"אף אם היינו מקבלים את האפשרות ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרים של מחלות גב, יש לדחות את התביעה, מכיוון שלא הוכחה התשתית העובדתית הדרושה ליישום תורת המיקרוטרואמה. לא הוכחו תנועות זהות וחוזרות, לא מבחינת התנועה עצמה ולא מבחינת המשקל. כמו כן, התנועות לא היו תדירות אלא מפעם לפעם במשך היום.

דרישות התדירות, הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם, הסיבה לקיומן היא קושי ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב לבין הגורמים בעבודה".

11.       אם כן, נמצינו למדים כי שתי דרישות מהותיות הן אלו המכריעות את הכף וקובעות האם ישנה זכאות לנפגע על מנת שתוכר פגיעתו על פי תורת המיקרוטראומה. האחת, סידרה של פעולות זהות במהותן היינו, פעולה שווה כל פעם במקום מוגדר. השניה, צריך כי הפעולות יהיו מזיקות מעט מעט כל פעם עד שלבסוף נוצר נזק רבתי, משל היו טיפות הנופלות על סלע ולבסוף מנקבות  אותו, פעולות ממושכות  וחוזרות.